דף של נחת מס׳ 34
14.06.2024 ח׳ בסיון תשפ״ד
פרשת נשא
בשנת תש"ך (1960), לכבוד חגיגות "חג החומש" (חמש שנים) לקיבוץ ניר עוז, נכתב השיר "שיבולי פז", ומאז הפך מזוהה מאוד עם חג השבועות.
את השיר כתב עמירם קופר ז"ל, ממייסדי קיבוץ ניר עוז.
64 שנים לאחר מכן, בשמחת תורה תשפ"ד (2023), נחטפו עמירם ואשתו נורית מקיבוץ ניר עוז לעזה, וזמן לא רב לפני חג השבועות נודע כי נהרג עם שלושה מחבריו בשבי חמאס והוא בן 85. נורית שוחררה באוקטובר 2023.
----
לזכרו הברוך כתבנו מילים אחדות על מילות הפתיחה בשירו:
"שִׁבֳּלִים כּוֹרְעוֹת עֹמֶס"
השיבולים כורעות מעומס הגרעינים, וכמקובל בשירה המקראית, הדוגלת בלשון קצרה, השמיט המשורר את מילת היחס (במקרה הזה מ־ או מן־), כמו בדברי ישעיהו "וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר" ('וזרועו' במקום 'ובזרועו'; יש' יז, ה).
"שֶׁפַע בַּר עַל כָּרִים"
המילה שֶׁפַע רגילה על לשוננו, אבל במקרא היקרות אחת וִיחידה לה – בברכת משה לזבולון – בצירוף "שֶׁפַע יַמִּים" (דברים לג, יט). מעניין לציין שבמקרא משמשת יותר דווקא צורת הנקבה שִׁפְעָה (למעשה הצורה שִׁפְעַת), שבלשוננו רווחת הרבה פחות.
המילה בַּר רבת משמעים היא בעברית. בהקשר הזה משמעהּ 'תבואה', והיא זכורה למשל מסיפור יוסף ואחיו: "וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם" (בראשית מא, מט).
המילה כַּר (כאן בריבויהּ כָּרִים) מובנהּ 'שדה מרעה', 'אחו', והיא מוכרת בעברית ימינו בעיקר מן הצירוף 'כר הדשא' ומן השימוש המושאל בה בצירוף 'כר נרחב' (שהוא שדה פעולה רחב). מחוץ לביטויים אלו היא נדירה מאוד בימינו – כבמקרא – ומשמשת למעשה בעיקר בשירה.
כרים ובר כרוכים יחדיו בראש ובראשונה בתהלים סה, יד: "לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר, יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ".
יהי זכרו ברוך
